ראיון עם ניצן בצר, יער המאכל בבית לחם הגלילית.

IMG_20190920_080210.jpg

אז, אם אפשר קצת פרטים על ניצן בצר...:

היי, נולדתי וגדלתי בבית לחם הגלילית, שירתתי 12 שנים כטייס ולפני שנתיים וחצי השתחררתי. ב-6 שנים האחרונות אני עוסק בפרמקלצ'ר ויערות מאכל. אני מורה ליוגה ואוהב תנועה, טבע ואנשים. בעיקר מה שעושה לי טוב זה נוכחות בטבע ועבודת האדמה.

מה הוא יער המאכל בבית לחם הגלילית? ספר בתמצית או בהרחבה, מתי, עם מי, איפה?

יער המאכל בית לחם הגלילית הוא דרך חיים, הדרך שיולי ואני בחרנו לנו ולילדים שלנו. דרך שאנו מנסים לאפשר לכל מי שרק רוצה להיות חלק, ללמוד כלים לקיימות וחקלאות אקולוגית, לקיים תכנים פה, או פשוט להיות פה ביער ולהירגע.

 

מדוע דווקא יער מאכל?

זו שאלה שתמיד אפשר לשאול, בכל בחירה. זה לא חייב להיות יער מאכל. אנחנו בחרנו את זה כי זה חיבור של כל הדברים שדורשים שינוי מבחינתנו - ריפוי האדמה ויצירת בית גידול לכל חי,גידול אוכל בצורה בת קיימא, האטה וחיבור עם הטבע, תנועה ומפגש עם עצמי, חיבור בין אנשים. יער מאכל הוא ביטוי מיטבי לגן עדן, גם איך שהוא ניראה וגם איך שהוא מרגיש 
 

איך הולך לכם :)?

בגדול, מדהים - אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים, המקום צומח, יותר ויותר אנשים נחשפים

בקטן - יש לעיתים גם קשיים בעיקר המון עומס, ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו מיישמים את העקרונות ההאטה וההפחתה להתנהלות שלנו כך שנוכל לרוץ למרחקים ארוכים. בכל מקרה, כל אתגר מחזק ומצמיח אותנו
 

איך הגעת לזה? אני יודע שהמשפחה עסקה בחקלאות, ספר קצת בבקשה

אני בן למשפחת חקלאים, סבא וסבתא שלי עברו מנהלל לבית לחם ב-1957, הם גידלו משפחה ופיתחו משק חקלאי מגוון - מטע, גידולי שדה, רפת, לול תרנגולי הודו, חממת ורדים ומשתלה. אף פעם לא היה קל בחקלאות, אבל היום ממש קשה והיום אבא שלי וסבתא שלי מבין החקלאים האחרונים במושב ומנהלים את המשתלה המסורתית שהחלה עוד בשנות החמישים (כל שאר הענפים נסגרנו). לדעתי אין עוד חקלאים כמו אבא שלי וסבתא שלי, שעושים חקלאות כמו שעשו לפני 30 שנה, בקטן, ברגש, בפשטות, במסירות, ובעיקר בידיים.

המשתלה מגודלת בצורה רגילה - עם חומרי הדברה ודישון, עדיין לא הצלחתי לשנות את אופן ההתנהלות שם, אבל לאט לאט.


 

מה גורם לטייס קרב להפוך לפרמקלצ'ריסט ומורה ליוגה? האם אלו סביבות שונות? במה?  מה גרם לך לעשות את השינוי? האם זה רגע של החלטה או משהו שנבנה לאורך זמן?

לא הייתי טייס טיפוסי, אפשר להגיד שבחברת הטייסים הייתי היפי, שאנטי, ובקרב החברים מהאזרחות הייתי הטייס. תמיד הייתי מחובר לטבע וידעתי שזה לא הסביבה הטבעית לי. בהתחלה לקחתי את התחושות למקום של טיולים והדרכת טיולים, ולפני 6 שנים כשחיפשתי עוד דרכים הגעתי לקורס פרמקלצ'ר בחווה ואדמה, ומישם לימודים ביער המאכל בקדרון.

הסביבה היא מאוד שונה, התרבות האירגונית מאוד שונה ולכן גם הגישה והשיח. אבל ככל שרואים את השוני וההבדלים גם רואים שבסוף יש אותו בסיס, כולם אנשים עם אותם צרכים ופחדים.

איך אתה רואה את העבודה ביער והעבודה כמדריך טיסה, האם הן משתלבות האחת בשנייה? האם יש סתירות בינהן?

עקרונית יש הרבה שוני וסתירות, לפעמים מרגיש לי שאני שני אנשים שונים. אבל עם הזמן אני מנסה לראות מה הדברים שצריכים להשתנות בגלל הצורך של התפקיד (כמו חדות בזמן טיסה, תכליתיות) ומה הדברים שאפשר לשחרר ולהיות אדם אחד ("מי שאני", אם יש כזה…) אני מביא יותר ויותר מעולם הפרמקלצ'ר והיוגה אל עולם הדרכת הטיסה.

 

האם אתה מדמיין את עצמך ניגש לפרמקלצ'ר, להקמת היער, או לסוג הזה של פעילויות גם אלמלא היה השטח החקלאי של המשפחה? אלו רעיונות נוספים היו לפני ההחלטה לחזור? מה היית עושה בלי הגישה לקרקע המשפחתית בבית לחם הגלילית?

התכנון הראשון שלי היה לנסות לקבל הקצעה של קרקע ציבורית ולהקים חווה במסגרת עמותה (כמו המודל של חווה ואדם). זה היה ניראה לי פשוט יותר ואידיאלי כי זה משהו ציבורי שיש מישום מה לאנשים יותר חיבה לדברים ציבוריים או עמותות. זה שיש לי שטח חקלאי איפשר לי לייצר חיבה של אנשים לפרוייקטים פרטיים ולגרום לאנשים להבין שגם עסק פרטי יכול לייצר טוב בעולם.

האם ההחלטה על ההקמה של יער המאכל דרשה שינויים באורחות החיים שלך? בבית, עם המשפחה?

יער מאכל הוא כמו עוד ילד, מבחינת משאבי הזמן, הכסף, וכמובן המשאבים הריגשיים. אני מניח שאם לא היינו מקימים אותו היה לנו עכשיו עוד ילד :)
בשנתיים הראשונות השקענו את עצמנו רק ביער, והיינו ללא הכנסה למשק הבית, חיינו מחסכונות והשקענו חלק מהחסכונות גם לפיתוח היער.

אנחנו מקום פתוח, כל יום מופיעים אנשים, לעיתים שאנו מכירים ולעיתים לא, לעיתים בתיאום ולעיתים לא. יש כל הזמן מפגש עם אנשים
 

מה לימדה אותך העבודה ביער המאכל. על עצמך. על אנשים. על הסביבה שלך?

שכולנו מחוברים לטבע ואחד לשני, קצת שהייה בטבע ודברים נרגעים, יש ריפוי ונחת

קצת עבודה משותפת ואנחנו מתמלאים ומתחברים
 

יער המאכל הוא חלק מאיזה שלם? באיזה פאזל הוא משתלב? מאיזה סיפור רחב יותר?

יער מאכל הוא מיקרוקוסמוס, של צורת חיים המשלבת חברה-כלכלה-סביבה, של אורח חיים אישי ושל התנהלות שלנו כחברה. איך לייצר לנו טוב בזמן שאנחנו מייצרים טוב מסביב.

 

מי היו מקורות ההשראה שלך? אתה מוזמן לצרף קישורים.

בעיקר חווה ואדם ויער המאכל בקדרון

 

אם היית פוגש בניצן רגע לפני שהחליט על הצעד, איזו עצה היית נותן לו?

לעשות את הסווילים קצת יותר קטנים :)

 

האם אתה שלם עם הצעד שעשית? על מה אתה שמח ביער המאכל בבית לחם הגלילית?

ממש ממש ממש, אני חי את החלום

 

מה היו התגובות של הסובבים אותך, בני המשפחה הקרובים, המשפחה המורחבת, חברים, על ההחלטה לפתוח?

המון שמחה ופרגון בקרב מי שאוהב. והיו גם דאגות ושאלות בכיון של איך אתם מתכוונים להתפרנס

 מה הקשיים בתפעול של יער המאכל, מה החלקים הלא נעימים שיש בעשייה שלך כיום? מה הדברים שהיית משנה?

הכי קשה זה העומס, אנחנו לא מספיקים, פשוט לא, ואז יש לעיתים לחץ ולרוב פשוט דברים שנזנחים או מפוספסים. באמת שמה שהיא היה עוזר זה עוד אנשי צוות ניהול, לא פועלים, אלא שותפים לדרך שייקחו חלק בניהול והובלה של חלק מהדברים.

מעבר לזה יש מידי פעם אנשים פחות מפרגנים, כאלו שמחפשים מה רע או שרוצים להוכיח משהו, הם לעיתים מקשים ומבזבזים לנו את הזמן.

ויש את הבירוקרטיה הנוראית של המדינה הזו, אבל זה כבר סיפור אחר

מי הם האנשים, מה הם הדברים, שהודות להם יער המאכל קיים ומשגשג?

בזכותי שדוחף ורץ קדימה, עושה ומגדיר עובדות בשטח

בזכות יולי שעוצרת לחשוב, לדייק ולהפוך את הדברים למושלמים, ולתווך את זה החוצה לעולם

בזכות סבתא שלי ואבא שלי שזורמים איתנו על זה, ומפרגנים

בזכות רחלי וגיא שדחפו אותנו לשיפוץ הסככה ועושים איתנו בשנה האחרונה דרך משותפת

בזכות המון המון מתנדבים שעבדו איתנו ביער ובסככה והעיפו איתנו קדימה את הדברים

בזכות כל מי שבא לסיור, לסדנה, לקורס, לאירוע - הגיעו לקבל ממה שיש לנו לתת ופירגנו והראו שיש צורך במקום כזה

 

אתה מוזמן להוסיף כראות עיניך

וואלה חבר, תודה רבה שגרמת לי לחשוב על כל הדברים האלו, זו הייתה עצירה רפלקטיבית חשובה!

זהו.

תודה ענקית וקידה עמוקה :)

IMG_20200117_101530.jpg
IMG_20200117_101416.jpg