חיפוש
  • Uri Kita

לפעמים אל פראי

עודכן: 7 בפבר׳ 2020



לפעמים אל פראי מגיע אל שולחנך

הוא מוזר מעט ואינו יודע את אורחות

הפורצלן והמזלג, החרדל וכלי הכסף

קולו הופך יין לחומץ


כשהאל הפראי מגיע אל דלתך

כנראה שתחשוש ממנו בהתחלה

הוא יזכיר לך דבר מה אפל

שחלמת אולי בעבר

או סוד שאינך רוצה שיתגלה


הוא לא יצלצל בפעמון הדלת

במקום זאת, הוא ישרוט אותה באצבעותיו

וישאיר דם על הצבע

למרות זאת פרחים פורחים

במעגלים סביב רגליו


לא תרצה להכניס אותו הביתה

אתה מאוד עסוק-

מאוחר מידי, או מוקדם מידי וחוץ מזה,

אינך יכול להביט ישר בעיניו

משום שהוא גורם לך לרצות לבכות


הכלב נובח

האל הפראי מחייך

הוא מושיט את ידו

הכלב מלקק את פצעיו

ומוביל אותו פנימה


האל הפראי עומד במטבחך

קיסוסים מטפסים על הקירות

דבקונים פורחים בתוך בתי המנורות

וציפורים מתחילות לשיר

שיר הישר מתוך זרבובית הקומקום


"אין לי הרבה להציע", אתה אומר

ונותן לו את האוכל הכי גרוע שלך

הוא מסב לשולחן, מדמם

הוא משתעל שועלים

יש לוטרות בתוך עיניו


כשאשתך קוראת לך למטה

אתה סוגר את הדלת

ואומר לה שהכל בסדר

לא תתן לה לראות

את האורח הזר שאצל שולחנך


האל הפראי מבקש וויסקי

ואתה מוזג לו כוס

ואז כוס אחת לעצמך

שלושה נחשים מתחילים לקנן

בתיבת הקול שלך, אתה משתעל


הו, מרחב ללא גבול

הו, מסתורין אין סופי

הו, מעגלים תמידיים של מוות ולידה

הו, נס החיים

הו, הריקוד המופלא של כל אלו


אתה משתעל שנית

מוציא מתוכך את הנחשים

ולוגם פנימה את הוויסקי

תוהה כיצד נעשית זקן כל כך

ולאן נעלמה תשוקתך


האל הפראי מושיט ידו אל תיק

עשוי מעור חפרפרת וזמיר

הוא שולף מתוכו חליל עץ

מרים גבה

וכל הציפורים מתחילות לשיר


השועל מקפץ אל תוך עיניך

לוטרות ממהרות מתוך החשיכה

הנחשים זוחלים דרך גופך

הכלב מילל ולמעלה,

אשתך צוהלת ובוכה בה בעת


האל הפראי רוקד עם כלבך

אתה רוקד עם הדרורים

אייל לבן מושך לעצמו כסא

וקורא המנונים מכושפים וקסומים

שקנאי מקפץ מכיסא לכיסא



במרחק, לוחמים יוצאים מתוך קבריהם

זהב עתיק צומח כדשא בשדות

כולם חולמים מילים לשירים שנשכחו

הגבעות מהדהדות והאבנים האפורות מנגנות

בצחוק ובטירוף ובכאב


באמצע הריקוד,

הבית מתרומם מעל הקרקע

עננים מטפסים מבעד לחלונות

ברקים דופקים באגרופיהם על השולחן

הירח נשען פנימה דרך החלון


האל הפראי מצביע על צידך

אתה מדמם דימום כבד

דיממת מזה זמן רב

אולי אפילו מאז שנולדת

ישנו דוב בתוך הפצע


"למה השארת אותי למות?"

שואל האל הפראי ואתה אומר:

"הייתי עסוק בלשרוד

החנויות היו סגורות כולן

לא ידעתי איך. אני מצטער"


הקשב להם היטב:


לשועל שבצווארך

ולנחשים שבזרועותיך

ולאנפות ולדרורים ולצבאים

לחיות האדירות שאין להן שם

בכבדך ובכליותיך ובלבבך


ישנה סימפוניה של יללות

קקופוניה של חוסר שביעות רצון

האל הפראי מניד בראשו ו-

אתה מתעורר על הרצפה, כשבידך סכין,

בקבוק וקווצת פרווה שחורה


הכלב ישן ליד השולחן

אשתך רועשת ורוגשת למעלה

לחייך רטובות מדמעות

פיך כואב מצחוק וצעקות

דוב שחור יושב ליד האש


לפעמים אל פראי מגיע אל שולחנך

הוא מוזר מעט ואינו יודע את אורחות

הפורצלן והמזלג, החרדל וכלי הכסף

קולו הופך יין לחומץ

ומחזיר את המתים לחיים


כתב תום הירונס.

תרגום חופשי.





81 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בחושך מסביב למדורה מסופרת אגדה על עיר רחוקה מעבר לים ולהרים סיפור שהתרחש מזמן לפני הרבה שנים שמה של העיר הוא אוֹמֶלַאס צריחיה גבוהים, גניה פורחים האנשים בה שמחים בחלקם בריאים ושלווים אין עבדות באוֹמֶל