חיפוש
  • Uri Kita

סדקים בחומה

עודכן: 6 בפבר׳ 2020


אני חושב שתמיד היתה בי יכולת להיות טוב בתוך המערכת. יחד עם זאת, תמיד הרגשתי שאני שומר מרחק. מתבונן מהצד. מחפש את הפרצה החוצה, או שותפים לתחושה שזה פשוט משחק קצת משונה.


תמיד הייתי חייל טוב. תמיד הייתי מבריזן. אלו שני כוחות קוטביים שפועלים בתוכי.


למדתי בריאלי בשכונת הדר בחיפה. באותה תקופה התגוררנו בטירת הכרמל. כל בוקר קמתי מוקדם, הלכתי כעשר דקות לתחנת האוטובוס, ונסעתי כארבעים דקות עד לחיפה. משם הלכתי כעשר דקות נוספות. הייתי בן שש. עשיתי זאת אחרי ארבעה ימי אימונים עם אבי. משם המשכתי לבד. החיילות הטובה המשיכה לאורך היסודי ובחטיבה.


סדקים ראשונים נפערו בתיכון, עם שני חברים. הרגשנו שבית הספר הוא בזבוז זמן.

לא הייתי מבריק באופן מיוחד, פשוט ידענו לשבת וללמוד בכוחות עצמנו. מצאנו את השיטה הזו טובה ויעילה בהרבה מהישיבה בכיתת הלימוד. הברזנו באופן שיטתי וקבוע, בדרך כלל לים. שמרנו על ציונים גבוהים.


בצבא שירתי ביחידת 8200, פיקדתי על קורסים בני שישה חודשים המכשירים חיילים לתפקידי איסוף מודיעין.

היה לי חשוב להביא את הדברים לביצוע בדרך הטובה והמהירה ביותר, אבל לפעמים הרגשתי שהמערכת מפריעה לי. היא מסורבלת מידי, איטית, והיא צריכה "ללכת על בטוח", לכסות את ישבנה כל הזמן. הייתי נלחם בבירוקרטיה, מפסיד, מתעייף ומוצא דרך להבריז, אחרי שכל המשימות בוצעו.

נתברכתי במפקד שידע להאציל סמכויות ולרדת מהגב. הוא גם ידע שאני מבריז כרוני.

הייתי אנטי מערכתי מול מפקדיי ונאמן למערכת מול פקודיי.

בתום שירותי הצבאי קיבלתי אות הצטיינות מטעם ראש אמ"ן בטקס רב הוד והדר. זה תמיד הצחיק אותי.


המשכתי ללימודים בטכניון. השקעתי הרבה זמן, ובחלקו מצאתי גם עניין והנאה. הצטיינתי. הברזתי קצת.


אחרי עבודה של כשנה יצאתי לעצמאות, בניתי עסק קטן. התרחבתי לחברה בע"מ. הצלחתי. הברזתי פחות.


אני חושב שתמיד הייתי בסביבות הישגיות ותחרותיות. לא חוד החנית, אבל במקום טוב בקדמת הלהב.


הכניסה שלי לעולם העבודה היתה הפעם הראשונה שבה לא הצלחתי למצוא פרצה. נהיה קשה מאוד להבריז. הדרישות הקבועות ועלויות המחייה של המשפחה והבית והרצינות התהומית בה נתקלתי בעולם העבודה, הותירו אותי לכוד במשחק. לא מצאתי שותפים להברזות. הבטתי לצדדים ולא היה אף אחד לקרוץ לו, כולם היו עסוקים במשרה הבאה, במשכנתא, בתואר השני, בתכנון החופשה השנתית, בדירוג החברה, ביעדים ומטרות.


שעות העבודה התארכו. דאגה ומתח זלגו לזמן המנוחה בבית, עם המשפחה.

משהו בי התחיל להתעייף מכל זה.

 

באחד הימים התפרץ סכסוך עם אחד הלקוחות. זה טלטל אותי מאוד. הבנתי שמשהו לא בסדר. אני אחוז מידי בעבודה והיא אוחזת בי. התחיל בי תהליך של חיפוש במהלכו הצטרפתי לתרגול של מדיטצית זן.

אני חושב שזה היה הצעד הראשון החוצה מהמערכת ופנימה, הביתה. אני מתמיד בתרגול הזה מאז.


לאט עם התרגול, תבניות המחשבה שלי נסדקות. דברים שהערכתי בעבר כמו הצלחה בקריירה, צבירה של רכוש או תארים אקדמאיים מאבדים מזהרם לנוכח המחיר הכבד שאני נדרש לשלם עבורם.

אני שואל יותר שאלות, משתדל להקשיב, מנסה להביט בדברים נָכְחָה.


האחיזה שלי במטריקס מתרופפת, קשה לי להאמין לסיפור של התרבות המודרנית המערבית שלנו. הסיפור על הצמיחה, מערכת הכסף, האופן בו אנחנו מפיקים אנרגיה, האוכל שאנחנו אוכלים, הצורה בה אנו מגדלים את ילדינו. אחת אחת נדמה שהמערכות שבנינו קורסות.


אני מביט בהתעללות האובססיבית בכוכב הלכת שלנו, בהתעללות שלנו בעצמנו וזה שובר את ליבי.

באחד הימים בדרך לפגישה הייתי תקוע בפעם האלף באותו הפקק באיילון, מוקף בנחיל של בני אדם, סגורים בְּדִידִים ברכב, כוססים ציפורניים, צועקים בטלפון וצופרים.


הרגשתי שעבדו על כולנו בחנות. מכרו לנו סיפור מקולקל ואנחנו קנינו בלי לבדוק.

 

מתחילה להתגבש בי הבנה שהתהליך שאני עובר עם עצמי פנימה הוא גם תהליך שאני עובר עם הסביבה בה אני חי. המקום בו נמצא ביתי, העבודה שלי, האנשים שאיתם אני חולק את חיי, הקהילה שסביבי. (קהילה?).

אני מתחיל לחפש דרכים לפעול מתוך מערכת אחרת של אמון בעולם, מחפש סיפור שהמקום שלי בו ברור יותר, מתוך מטרה.


יש בי המון ספקות, יש רגעים של ציניות ויש גם בהלה לנוכח הקריסה של החומה. אני לא ממהר לצקת תוכן לתוך החלל שנוצר כשהסיפור הישן לאט מפנה את מקומו. אני שם אותו בקומפוסטר, כל פעם נערמת עוד ערימה. משהו טוב יצמח מכל זה, אני בטוח. גם אם זה ייקח זמן.


התהליך הזה הוביל ללימודי הפרמקלצ'ר. אולי זו התחלה של סיפור חלופי. אני מחפש את המקום שלי בו.




50 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בחושך מסביב למדורה מסופרת אגדה על עיר רחוקה מעבר לים ולהרים סיפור שהתרחש מזמן לפני הרבה שנים שמה של העיר הוא אוֹמֶלַאס צריחיה גבוהים, גניה פורחים האנשים בה שמחים בחלקם בריאים ושלווים אין עבדות באוֹמֶל